בשישי האחרון חגגנו יומולדת ארבע לתינוקת שלנו. התחלנו את היום עם שולחן יומולדת מלא ממתקים ומתנות.
כשענבלי היתה בת חצי שנה סגרתי את סטודיול’ה הראשון. הסטודיו שלי לעיצוב אביזרים לחדרי ילדים. מוצר הדגל של הסטודיו היה בית בובות מרוהט מעץ ומבד. מתאים לברביות ודומותיהן. למעשה זו היתה הגשמת חלום שלי “הילדה”.
כשסגרתי את הסטודיו שמרתי לענבלי סט של רהיטים. גרנו אז בבית הקטן בטבעון ולא היה מקום לבית בובות גדול.
עכשיו יש מקום וגם הגיע גיל ארבע, הגיל הנכון כדי לבנות לה בית משלה.
היא ביקשה ברביות ליום ההולדת. והיה ברור שצריך לספק להן קורת גג.
כהרגלנו בקודש בנינו את הבית ברגע האחרון, כמעט העמדנו אותו על שולחן יום ההולדת עם שלט צבע טרי ליד.
אני חייבת לציין שהקרפדה קיבלה את הבית כמובן מאליו. מילאנו אותו ממתקים שעניינו אותה הרבה יותר…
לי לעומת זאת יש סוף סוף בית ברביות שווה בבית…
עוגה לגן הכנו ביחד. אפינו שתי עוגות, חיברנו למגדל קומותיים וקישטנו. ענבלי בחרה מגוון של סוכריות מטאליות, קצפיות קטנטנות, ורדים סגולים מבצק סוכר ונרות של לבבות ונסיכות. יצאה לנו עוגה מקושטת להפליא שלא היתה מביישת אף ילדה מהמגזר… (ענבלי לא יכלה להתאפק, ולכן חסר ביס קטן מראש העוגה). בתיאבון!
בבוקר חגגנו בגן, היינו כבר בהרבה ימי הולדת בגנים, אבל תמיד נחמד לשמוע את כל ילדי הגן מברכים אחד אחרי השני את אותה הברכה בדיוק (הרבה מתנות, הרבה ממתקים והרבה חברים).
לקפץ ולרקד עם הילדים, לרדוף אחריה ברחבי הגן, לחלק את העוגה ולשמוע “לי בלי סוכריות” לי עם סוכריות “אני רוצה עם ורד סגול” “גם אני “גם אני”…
אחר הצהרים חגגנו יומולדת בבית עם המשפחה. הכנו המון אוכל (ממש המון. אמא שלי ואני אלופות בהמון אוכל)
הסבתות וכל הדודים ובני הדודים הגיעו, עמוסים בערימות של מתנות.
היא קיבלה חבורה שלמה של ברביות שיגורו בבית הבובות. הברביות של היום אפילו יותר פרחות מאלה שאני זוכרת מילדותי. הבגדים שלהן מינימליסטיים יותר. מלאים בנצנצים וקצרצרים באופן מביך. ענבלי הייתה ממש מודאגת כשהלבשנו את אחת הבובות. “אמא, יהיה לה קר!!!”. לא מצאנו שום פריט מחמם במלתחה ובסוף נאלצנו להלביש לה שמלונת נוספת על הרגליים החשופות… בכל זאת חורף עכשיו.
אחת הסבתות הביאה ברבי ברונטית. ענבלי ממש לא שמחה איתה. בהתחלה היא אמרה לי שכול הברביות מכוערות. כשהעמקתי בעניין הבנתי שרק החומה מכוערת… הבלונדיניות יפות. בהמשך היא בחרה לקרוא לה דנה (השם של אחותי) כששאלתי למה דוקא דנה, היא אמרה “ככה אולי את (אני) תאהבי אותה יותר”… התמודדות מרשימה עם כל החום הלא בלונדיני הזה…
היא קיבלה כמעט את כל אביזרי קיטי הקיימים בשוק היום: בושם, תכשיטים, נעלי בית ואפילו טרולי ורוד וקטן (לטיולים בעולם..) שהצטרפו לאביזרים של החתולה הלבנה שכבר יש לנו בבית: תחתונים, גרביים, גרביונים, חולצות, פיג’מות, דומינו, בובות ומה לא..
ההורים שלי קנו לה אופניים וקסדה של גדולים. הלכנו איתה לבחור. הבחירה היתה קלה מאוד. האופניים הורודים ביותר עם הקסדה הורודה ביותר נבחרו מייד. עכשיו נקווה שלמרות הדמיון שלה לאמא, היא תגלה כשרון גדול יותר ברכיבה על אופניים… יום הולדת שמח אהובה!