בן (החתן) הוא בן דוד שלי. הוא נולד כשהייתי בת שמונה. מספיק גדולה כדי להחזיק אותו על הידיים ולהרגיש ענקית ובוגרת.
אורית, אמא שלו (דודה שלי), היא האחות הקטנה של אמא שלי. כשנולדתי היא היתה בת 16, ואני הפכתי אותה לדודה.
זה מאוד שיעשע את כולם, וככה נדבק לה השם “דודה”… והיא ללא ספק “הדודה” שלי.
כשהיינו ילדים היינו קרובים כמו אחים. היום אנחנו מתראים מעט מידי, אבל הלב מרגיש כמו פעם…
כשבן הביא את דורי אלינו הביתה, ידעתי שהיא האחת.
כשהם הודיעו שהם מתחתנים, שמחתי מאוד
וכמובן שהצעתי לעצב להם את הזמנת החתונה.בן הוא “בן דוד רופא”. שימושי במשפחה לכל הדעות.
אבל גם “בת דודה מעצבת” יכולה להיות שימושית לפעמים…הם בחרו להתחתן בבית פיין בבית לחם הגלילית.
בית טמפלרי עתיק ויפיפה ממש קרוב לבית (שלי).הם שלחו לי תמונה של השלט שעל דלת הדירה שלהם:
אותיות צבעוניות – “בן ודורי” שתלויות על חוט.
ויחד החלטנו שנשלב את האותיות בהזמנה.
נסעתי לבית פיין, צילמתי שם דלת תריס כחולה
שמצאה חן בעיני ו”תליתי” עליה אותיות כמו שלהם.
השלב הבא היה עיצוב החתונה.
דורי הזמינה אותי להשתתף בעיצוב האירוע ואני הסכמתי בשמחה רבה.
החלטנו לבחור מפות משובצות באדום ולבן.
כדי לזרום עם ההזמנה ועם הצבעים של המפות ושל המקום החלטנו על צבעוניות של תכלת-אדום-לבן.
שלטי הכוונה תואמים. כדי שהאורחים ידעו לאן להגיע…
בצבעים של תכלת-אדום-לבן. הדפסתי על נייר כרומו עבה ואיכותי, גזרתי, חתכתי, הדבקתי…
והבנות הצעירות של המשפחה חילקו אותם כמזכרת לכל האורחים שהלכו הביתה.