מחבר: הלית קלכמן

עיצוב ביתן לתערוכת טימבר 2019

פעם שלישית גלידה. כנראה שיש בזה משהו… לפני כמה חודשים, אסי מא.ר השחזות-א.י.ה בע”מ התקשר אלי ואמר שתערוכת טימבר 2019 מתקרבת. הוא ביקש שאעצב עבורם בפעם השלישית ביתן לתערוכה. התרגשתי ומיד התגייסתי למשימה. הכל התחיל בשנת 2015, כשדני יצחקי ז”ל, המנכ”ל שלהם, פנה אלי וביקש שאעצב עבורם ביתן לתערוכה. בכלל לא היה לי ניסיון בעיצוב […]

למאמר המלא

שכנים – עיצוב לפסטיבל מרגש במעלות תרשיחא

המון זמן לא כתבתי פוסט חדש. אני עסוקה מאוד בעבודה וגם כשיש לי פרויקטים מעניינים אני לא תמיד משתפת. אבל על הפרויקט הזה ממש מתחשק לי לכתוב. לפני חודש בערך, פנתה אלי מרינה מנהלת המתנ”ס במעלות, היא סיפרה לי שהם מארגנים פסטיבל מקומי במעלות תרשיחא. הפרויקט צריך לצאת לפועל תוך מספר שבועות. היא שאלה אם […]

למאמר המלא

על ויאטנם ואופניים

טסתי לוויאטנם לכמה ימים, הצטרפתי לרן שנסע לשם בענייני עבודה. היו לנו שישה ימים נטו וניצלנו אותם היטב. כשאני מטיילת המצלמה צמודה אלי ואני אוספת תמונות. בכל מדינה משהו תופס אותי, בוויאטנם הדליקו אותי האופניים, רוב התנועה שם היא ברכבים דו גלגליים. בוויאטנם שיכללו את הייעוד של אופניים וחלקם הם חנויות ניידות עמוסות בסחורה.     […]

למאמר המלא

לא רק זבל הדואר הזה…

המושג דואר זבל בא לתאר את ערימות הנייר שמגיעות לתיבות הדואר ונזרקות מייד לפח. בגבעת אלה נחשפתי לראשונה לפח זבל כזה, שנמצא ליד התיבות. מלא בנייר בדרך למחזור. אם זה ככה, למה בכל זאת אנשים ממשיכים לשלוח דואר פרסומי? היחס שלי לפרסום בתיבות הדואר הוא מורכב. מצד אחד אני מעדיפה ירוק. אנחנו מייצרים קומפוסט מהפסולת […]

למאמר המלא

מספיק גדולה ללק

לפני שלוש וחצי שנים התגשם לי חלום ורוד. תמיד רציתי בת וזכיתי בענבלי, אחרי שני בנים. חמודים אמנם, אבל לא אוהבים ורוד. מאז שענבלי עמדה על דעתה היא מבחינה בכל דבר, בכל שינוי קטן. היא אומרת לי בגאווה “אנחנו דומות אימא”  ואני מתענגת ואומרת לה “אבל את הרבה יותר יפה”, מה שנכון. לק היה אחד […]

למאמר המלא

אני אוהבת וינטאג’

אני אוהבת דברים של פעם. כנראה שקיבלתי את זה מהבית. אבא שלי תמיד אסף דברים ישנים. הבית שלנו היה נראה קצת כמו מוזיאון חצר הישוב, עם סירי נחושת עתיקים על קירות הסלון ופטיפון עתיק במקום מערכת מודרנית. כילדה ממש שנאתי את כל הערבוביה המיושנת הזאת ורציתי בית “נקי” וחדש יותר. דוקא כשעזבתי את בית הילדות […]

למאמר המלא