אני אוהבת דברים של פעם.
כנראה שקיבלתי את זה מהבית. אבא שלי תמיד אסף דברים ישנים. הבית שלנו היה נראה קצת כמו מוזיאון חצר הישוב, עם סירי נחושת עתיקים על קירות הסלון ופטיפון עתיק במקום מערכת מודרנית. כילדה ממש שנאתי את כל הערבוביה המיושנת הזאת ורציתי בית “נקי” וחדש יותר.
דוקא כשעזבתי את בית הילדות שלי גיליתי שגם אני חובבת את הישנים האלה. אני
חולה על ריהוט משנות החמישים, הקווים הנקיים של הרהיטי של תקופת הצנע עושים לי את זה. בולי מס קנייה מתחת לרהיט מרגשים אותי עד דמעות.
הוינטאג’ ה
ראשון שלי הייתה שידה קטנה עם שלוש מגירות שקניתי לדירה הראשונה שלי בשוק הפשפים ביפו.
הוינטאג’ השני היה הבית שקנינו בטבעון. בתל אביב גרתי (ואחר כך גרנו) בדירות ישנות בבתים מתפוררים. כשחיפשנו בית בטבעון גילינו ששנינו לא מתחברים לבתים חדשים.
ואכן התאהבנו בבית פצפון של שישים מטרים רבועים שנבנה בשנות החמישים. היינו זוג צעיר ורומנטי בלי ילדים והבית הזה התאים לנו בול. רן הגנן קיבל גינה ענקית שאפשר לעבד ואני קיבלתי בית קטן שאפשר להפוך אותו לבונבוניירה. התחתנו בחצר הבית הזה,ושלושת ילדינו נולדו בו.
הבית בטבעון היה קטן מאוד ולכן היה קל מאוד לרהט אותו. שניים וחצי רהיטים מילאו אותו. את התאווה שלי לרהיטי וינטאג’ מימשתי רק כשעברנו לביתנו הנוכחי בגבעת אלה.
עברנו לבית הזה עם שני ארונות קטנים, ספת סלון מאולתרת שבנינו לבד, שולחן סלון, שתי כורסאות קש ומיטה לילד אחד – אבל יש לנו שלושה…
הבית שלנו גדול. יחסית לבית הקודם הוא גדול פי שלושה. פתאום זכינו במרחבים עצומים שצריך לרהט (וגם לנקות… אבל זה לא קשור לעניין), תקציב זעום וטעם יקר. המזל שלנו הוא שאנחנו יודעים לעשות המון דברים לבד.
במקביל לשיפוץ, שגם אותו ביצענו במו ידינו, התחלתי לחפש לנו מציאות. המקורות שלי הם האתר “יד 2″ ושוק הפשפשים בחיפה. ב”יד 2” קניתי את רוב הרהיטים הגדולים. השוק בחיפה מקסים, אבל שם מצאתי בעיקר אביזרים ורהיטים קטנים. וכמובן כלי בית מקסימים, שבהתחלה קצת התקשיתי “להכניס הביתה” אבל ברגע שעברתי את המחסום הזה, נוספו בגאווה לארונות המטבח שלי.
אני אוהבת מאוד את המבנה של הרהיטים הישנים, אבל את רובם אני צובעת ומשנה כך שסביר להניח שבעליהם הקודמים לא יזהו אותם גם אם יפגשו ברחוב.
את האוסף התחלנו בכיסאות. בבית הקודם לא הייתה לנו פינת אוכל, רק דלפק נשלף במטבח עם שלושה שרפרפים של כתר פלסטיק. רכשנו שני כסאות מפורקים בשוק הפשפשים, רן חיבר אותם מחדש ואני שייפתי , הסרתי את כל הלכה הישנה עם הבלאואר וצבעתי. אחריהם מצאתי פינת אוכל קטנה ומקסימה ביד 2. מכר אותה בחור מחיפה שלא הבין איזה אוצר מקסים הוא מוסר לנו. גם כאן, רן חיבר וחיזק את הכסאות ואני צבעתי וריפדתי מחדש. את השולחן השארתי כמעט כמו שהיה רק חידשתי את הפלטה שמישהו בעברה כיבה עליה סיגריה…
לשמחתי סחפתי את רן איתי לאהבת הוינטאג’. לזכותי יאמר שהשכלתי לבחור לי (או לתפוס לי..) בן זוג מושלם, כזה שלא מכור למשחקי ספורט בטלוויזיה, חרוץ להפליא, יודע לעשות הכול (בכל התחומים) והכי חשוב זורם עם השיגעונות שלי. הוא ממש נהנה לנסוע איתי בשבת בבוקר לשוק הפשפשים ומוכן להביא הביתה גרוטאות שאף בעל אחר שאני מכירה לא היה מכניס לביתו. הוא סוחב ומעמיס רהיטים בחורים שונים ומשונים בכל רחבי הארץ. והכי חשוב מצליח ביצירתיות מדהימה להפוך אותם ליציבים ותקינים וגם להכריח אותי לא לחפף בפינישים.
הצלחנו לרהט בית שלם ברהיטים משומשים בלבד, זה התחיל כאילוץ והפך לקונצפט. אני מ
סתובבת בבית ואוהבת כל פריט. מקווה שגם אתם תאהבו…
מיטת עץ שקנינו יד שנייה בישוב מכמנים, מיטה בת 30, מעץ אורן. נקנתה אצל רהיטי אלפנדרי שהיו כנראה מותג נחשב בשנות השמונים. הייתה בצבע עץ כהה ומתקלף והפכה למיטת שמנת של נסיכות יהודיות מפונקות… השידה הירקרקה שלצד המיטה נקנתה בשוק הפשפשים בחיפה ונצבעה מחדש. ענבלי המקפצת היא שלנו…יד ראשונה…
פינת ישיבה
בחדר השינה. השולחן, עמוד המנורה והכורסאות נקנו בשוק הפשפשים בחיפה. לכורסאות החלפתי וריפדתי את הכריות. חיזקתי וצבעתי. את השולחן צבעתי. את עמוד המנורה צבעתי. רן חידש לו את כל החשמל, האהיל הוא אהיל של איקאה שהוספתי לו פס מלמלה סרוגה. המסגרות שעל הקיר, נמצאו זרוקות ברחוב. מכילות דוגמאות של הבדים שהשתמשתי
בהם לריפודים ווילונות בבית.